למה נשים מרגישות מאוד בודדות במסגרת הנישואין ? 

למה נשים היום מרגישות מאוד בודדות במסגרת הנישואין ?

שמי יהודית ואני קוסמטיקאית מראשון לציון ובמשך שנות עבודתי אני נחשפת לסיפוריהן של הנשים הבאות אליי למיגון טיפולי יופי וגוף. נשים אלה משתפכות בפניי, פותחות את סגור ליבן ומחפשות אמפתיה בהקשבה והבנה לאורח החיים השוחק והמתיש בו הן מנתבות דרכן בחיי היום יום.
אני משתפת אתכן ממבט של קוסמטיקאית לגבי התחושות והרגשות של הנשים המדהימות שמגיעות אליי.
אחוז הגירושין מטפס ועולה כך אנו שומעים בתקופה האחרונה בטלוויזיה בעיתונות וממקרים אישיים בסביבה הקרובה שלנו.
נשים היום אומרות לעצמן:
"לא רוצה לכבס"
"נמאס לי מעבודות הבית"
"עול כבד מדי מוטל על כתפיי"
נשים מרגישות היום מאוד בודדות בתוך מסגרת הנישואין, ללא תמיכה רגשית מהבעל, לעיתים קרובות אף מהילדים. הן מתנהלות מכח האנרציה ולא מתוך תחושה של נוכחות.
מטלות השגרה המשעממות והסיזיפיות שוחקות ומעייפות את נפשן, למרות שלרב הנשים העובדות היום ישנה עוזרת בבית, מעולם לא חסר להן מה לעשות בשגרת היום יום. הטיפול בילדים ותחושת האחריות הגדולה לגבי חינוכם, מסגרות לימוד בהם הם לומדים, החברים איתם הם מסתובבים, ברב המקרים הנשים מעורבות יותר.
בסופו של יום הן מנסות להיאחז בפינות קטנות ולנסות למצוא פירורים של יחס, אהבה ותשומת לב מצד הגברים החיים לצידן ובדרך כלל אינן נענות או שנענות מתוך אדישות או ליצנות.
ואז קמה האישה יום אחד לאחר ליאות ממושכת ומחשבה בינה לבין עצמה על מהות ומשמעות החיים עבורה ושואלת את עצמה: "אם אני מרגישה חיי בדידות בתוך חיי הנישואין וקושי וחוסר שיתוף ופירגון אז למה שלא אהיה לבד אנהל את חיי בעצמי ללא דין וחשבון לאיש , ללא בישול וכביסה לאיש איתו אני חייה"?
מטופלות שלי שהתגרשו למרות שחוו קושי כלכלי עם הגירושין מרגישות מאושרות מאוד. טוב להן. הן טוענות שלפני הגירושין הבעל היה מגיע הביתה בסיום יום עבודתו, מדליק טלוויזיה, במקרה הטוב שואל לשלום הילדים לפעמים גם את זה לא.
נשים אלה טוענות שעם הגירושין הגברים נהפכים להיות אבות טובים יותר, מקדישים יותר זמן לילדיהם, מבלים איתם ומפתחים איתם קשר חם יותר.
במשך השבוע כשהבעל לוקח את הילדים ולעיתים סופי שבוע שלמים יש לאישה מעט יותר זמן פנוי ,זמן לעצמה, זמן לנשמה , זמן לקריאה, מנוחה ועוד....
ואני שואלת את עצמי ואת הגברים:
האם לא יכולתם לחשוב על זה קודם ?
האם לא יכולתם להשקיע יותר ?
לא יכולתם להודות יותר ולא לקבל את הדברים כמובן מאליו ?
האם לא יכולתם לגלות אמפתיה בסופו של יום ולהירתם לעזרה במטלות הבית ?
מסיפורי הנשים החזקות והמדהימות עולה שהן יכולות להיות מאושרות מדברים קטנים ובנאליים כמו מבט חם ואוהד,חיבוק, הזדהות והקשבה, גילוי אמפתיה, שיתוף בחינוך הילדים ואכפתיות.
נשאלת השאלה:
אולי הם לא מסוגלים -
האם הם מוגבלים ביכולת להכיל הרבה דברים ובנשיאת אחריות ?
אולי למתלבטות שבנשים, שבכל זאת עדיין אוהבות את הבעל ויחד עם זאת מרגישות שחוקות משל כל עול העולם על כתפיהן נייעץ להתמקד בתכונות הטובות של הבעל ומה"בררה" פשוט להתעלם.
מה שמאפשר להמשיך באורח החיים הזה הוא הבחירה להתמקד בחיובי ולא בשלילי.
לנשים אלה הייתי מייעצת למצוא עיסוקים מחוץ למסגרת הזוגיות, הבית והעבודה.
אם זה ללמוד תחביב כלשהו, סדנא למודעות עצמית, זמן שהוא רק שלך, ממלא אותך בכוחות מחודשים.
דבר נוסף שאני ממליצה ומיישמת הוא מפגש עם חברות אחת לשבועיים בימי חמישי בארבע על ארבע בים, בקפה פולה או בכל מקום אחר העולה על דעתכן.
מניסיון אישי שלי אני מגיעה אחרי מפגש איתן מלאת אנרגיות מדהימות וצוברת כוחות מחודשים.
אנו כנראה צריכות ללמוד ש : " ערכי וחשיבותי בעיני עצמי " ולא לחפש לקבל אישור מאף חדש.
חמישה דברים קטנים - גדולים שהכי מעצבנים אותי אישית ואני משתפת אתכן הקוראות :
1. למה תמיד כשאני נכנסת לשירותים אני רואה שגליל הנייר עם פיסות הנייר האחרונות עליו מחכה לי שאני אחליף אותו ?
2. מפריע לי שלאחר שבעלי מתקלח התחתון שלו תמיד נמצא מעל האסלה. מזדהות ?
3. תמיד כשאני משתפת אותי ואומרת לו שאני לא מרגישה טוב או שכואב לי הראש יש לו משפט מקביל למשפט שלי: אוי אני לא מרגיש טוב היום,אני עייף וכולי....
4. "בוא נצא לשתות קפה" אני מציעה והוא משפט המפתח שלו:"מה רע בבית נשב יהיה נחמד" אבל אם חבר יזמין אותו לשתות בירה לא יהסס לצאת.
5. כשהילד שואל שאלה או רוצה לשתף את בעלי במשהו כשהוא צופה בטלוויזיה אין תגובה מהצד השני של הדיאלוג .